על מנת שהטראומה והזוועות עצמן לא יגדירו עבורנו את ההווה והעתיד, כולנו ממשיכים בניסיונות הריפוי: יחידים, משפחות, קהילות וארגונים. המפתח להתגברות על חוויות טראומטיות טמון באינטגרציה - איחוד של חלקי הזהות שלנו על מנת לשמור על רצף של העצמי. על ידי הימנעות מחלוקת החיים ל"לפני" ו"אחרי", אנחנו יכולים להחזיר לעצמנו שליטה ולהעמיק את החיבור לעצמנו. כאשר כולנו מנווטים במציאות רועדת המסע לקראת ריפוי הוא מאתגר אך הכרחי מתמיד.
טראומה מעשה ידי אדם
חוויות טראומטיות, במיוחד אלו הנגרמות על ידי מעשי ידי אדם, מותירות צלקות ארוכות טווח אשר עלולות לשבש את תחושת העצמי וההמשכיות שלנו. מאמר זה בוחן את התוצאות הפסיכולוגיות של טראומה שכזו, תוך הדגשת חשיבותה של האינטגרציה ושמירה על תחושת עצמי רציפה.
על ידי הבנת מושגים אלה, נוכל להתחיל להחלים ולהתחבר מחדש לעצמנו, תוך הימנעות מהנטייה הרווחת לפצל את החיים ל"לפני" ו"אחרי". חיבור זה הוא קריטי בעוד כולנו מנווטים במציאות החדשה שעוצבה על ידי אירועים אלו. וחיבור זה הוא אפשרי, כאשר נעזרים בכלים המתאימים ובאנשי מקצוע מנוסים.
ה-7 באוקטובר הותיר חותם עמוק הן על יחידים והן על הקהילה כולה. האירוע ניפץ את תחושת הנורמליות וסחף את כולנו לתוך תקופה של אי ודאות וסערה רגשית מתמשכת של תדהמה, חוסר אמון, כעס יגון ושכול. טראומה מעשה ידי אדם, בניגוד לאסונות טבע, נובעת מפעולות מכוונות של יחידים או קבוצות, שיכולות להיות מטלטלות במיוחד וקשות לעיבוד. סוג זה של טראומה משבש את מהלך החיים התקין ויוצר חלוקה ברורה בין "לפני" ו"אחרי".
ההשפעה שלה מתפשטת מעבר לקורבנות המידיים דרך קהילות שלמות ומשפיעה על הנפש הקולקטיבית שלהן. ממש כפי שרובנו ידענו לתאר כיצד אנחנו חשים צער עמוק עבור אנשים שמעולם לא הכרנו, וכואבים באופן כנה ומוחשי את כאבם של אחרים.
הטראומה הקולקטיבית הזו השפיעה ומשפיעה על חיי היומיום, על מערכות היחסים שלנו ועל האופן שבו אנחנו תופסים את העתיד. הנטייה לראות את החיים במונחים של 'לפני' ו'אחרי' הפכה למנגנון התמודדות נפוץ. חלוקה זו, אף שהיא טבעית, יצרה גם שבר משמעותי, המקשה על רבים למצוא דרך קדימה. שמונה חודשים לאחר מכן, הצורך בריפוי וחיבור מחדש נותר קריטי, שכן כולנו מנסים לנווט במציאות החדשה הזו.
חשיבותה של אינטגרציה
יצירת רצף של העצמי כרוכה בחיבור מחדש לכל חלקי הזהות שלנו, אפילו אלו שהושפעו מחשיפה לאירועים מטלטלים או טראומתיים. תהליך זה מסייע בגישור הפער בין החיים שהיו לנו לפני כן לבין החיים שאנו חיים כעת. בכך שאנו מכירים בכך שחלקים מעצמינו שלפני הטראומה עדיין קיימים ומשלבים אותם עם החוויות הנוכחיות שלנו, נוכל להחזיר לעצמנו תחושה של שליטה ויציבות.
לחיבור תפקיד מכריע לאחר טראומה. כאשר אנשים חווים אירוע טראומטי, כמו זה שהתרחש ב-7 באוקטובר, הדבר עלול להוביל לתחושת ניתוק מהעצמי הקודם. ניתוק זה מביא לעיתים קרובות לתחושה של תקיעות במצב הנוכחי, כאשר מציאות התקופה שלאחר האירוע מקבלת משמעות עצומה. יצירת קשר מחדש עם העצמי מסייעת להפחית תחושות אלו, ומאפשרת לאנשים להשיב לעצמם שליטה על חייהם.
על ידי שילוב הזהות שלפני הטראומה עם העצמי שלאחר הטראומה, אנשים יכולים ליצור תחושת המשכיות, לגשר על הפער בין "לפני" ל"אחרי". תהליך זה מטפח קשר עמוק יותר עם הזהות שלנו, ומאפשר לנווט בצורה יעילה יותר במורכבות החיים לאחר האירוע המטלטל. בסופו של דבר, טיפוח קשר כזה הוא חיוני לחוסן פסיכולוגי ולהחלמה, כי הוא מאפשר לנו להתקדם הלאה לעבר תפיסה עצמית שלמה יותר.
בצורה פשוטה, אפשר לומר כי במקום לראות באירוע הטראומטי כקו הפרדה בלתי עביר, נוכל לראות בו חלק מהמסע המתמשך שלנו. חשיבה זו מאפשרת לנו לבנות נרטיב הכולל הן את העבר והן את ההווה, ומטפח קשר עמוק יותר עם עצמנו. מדובר בקבלה שלמרות שהשתנינו, הליבה של מי שאנחנו נשארת. שילוב זה הוא קריטי לריפוי, שכן הוא מאפשר לנו להתקדם מבלי להרגיש מקוטעים או מנותקים מעברנו.
איך ״Be.diuk״ עוזרות לקדם אינטגרציה
בסדנאות של "בדיוק", שעוסקות בהתמודדות עם אירועי השביעי באוקטובר אנחנו מתמקדות בטיפוח אינטגרציה. ההתמודדות עם הפיצול שבין מה שהיה לבין מה שיש כעת, מאפשרת למשתתפים להיזכר ״בעצמם״ מהעבר ולשלב היבטים אלו בזהותם הנוכחית, תוך טיפוח תחושת המשכיות ושליטה. העבודה היא אישית אך גם קבוצתית: חברי וחברות הקבוצה מתכנסים סביב דיון גלוי אודות הרגשות והזכרונות שלהם מלפני ואחרי ה-7 באוקטובר. אנשים משתפים את סיפוריהם ומקשיבים לאחרים, ובכך מחזקים את תחושת הקהילה ושותפות הגורל.
נקודת המוצא היא שלא נוכל ״למחוק״ את מה שהיה, וגם לא לשנות את המציאות. אבל ביכולתנו לקחת אחריות על מי שאנחנו ולחבק שוב את מי שהיינו ב-6 באוקטובר.
במפגשים שלנו אנחנו נעזרות בתרגילים קבוצתיים המתמקדים בחיבור מחדש עם העצמי מהעבר, כגון הרהורים מודרכים או ביטויים יצירתיים כמו כתיבה וחומרי יצירה ואמנות. התרגילים שלנו מותאמים לסוג הקהל, מידת הפתיחות והבשלות שלו ומנגישים איכויות מעולמות הטיפול בטראומה לקהל הרחב.
אנחנו מאמינות שגם במפגש בודד אפשר לתת כלים משמעותיים שיפתחו צוהר להמשך תהליך אישי. חשוב לזכור שפעילויות מהסוג הזה צריכות להתבצע בענווה, ללא ניסיון ליצור שינוי דרסטי וזריז, וכי יש לפעול באחריות מקצועית ולשמור על המשתתפים משיתוף יתר או חשיפה של תכנים שלא ניתן לעבד אותם במסגרת שנקבעה מראש.
אז מה היה לנו?
-השגרה אולי עוטפת אותנו, אך מתחתיה, הסדק מבעבע. נוכל לקדם רווחה אישית אמיתית רק אם נתבונן שוב במאורעות העבר.
-לא נוכל ״למחוק״ את מה שהיה, וגם לא לשנות את המציאות. אבל באפשרותנו לקחת אחריות על מי שאנחנו כיום, ולחבק שוב את מי שהיינו ב-6 באוקטובר.
-על ידי הימנעות מחלוקת החיים ל"לפני" ו"אחרי", אנחנו יכולים להחזיר לעצמנו שליטה ולהעמיק את החיבור לעצמנו. כדי שהטראומה והזוועות עצמן לא יגדירו עבורנו את ההווה והעתיד.
אנחנו מתמחות במפגשי אינטגרציה המיועדים לקבוצות מסוימות שהושפעו באופן ישיר, לרבות משרתי מילואים ובני ובנות הזוג שלהם וכן עבור מי שאינם מקושרים באופן ישיר לאירועי השבעה באוקטובר והלחימה, אך בהחלט צריכים, כמו כולנו לאחות את השברים.
Comments